מכתבי תודה ממטופלים

תודות והמלצות

במהלך השנים קיבל ד"ר ארנון עופר מכתבי תודה רבים מנשים וגברים אשר עברו ניתוחים פלסטיים שונים ששיפרו את המראה החיצוני ואת התחושה הפנימית שלהם.

 

לאחר ניתוח אף

לכבוד ד"ר ארנון עופר,                                                                22/9/2013

ברצוני להודות לך על ששינית את חיי בכך שניתחת את אפי.

לפני הניתוח הייתי חסרת ביטחון, הרגשתי שכל הזמן מסתכלים עליי בגלל האף, לא אהבתי

להצטלם ולא אהבתי את עצמי כך.

אני זוכרת שבפגישתנו הראשונה, דבר ראשון שאלת אותי למה אני כאן, מה מפריע לי, כמה זמן

הרגשתי הייתה כך.

לא נתת לי להרגיש שאני צריכה לעשות ניתוח אף, וזה משהו שמאוד אהבתי.

אח"כ הסברת לי מה בעצם יש לי, מהו התהליך שצריך  לבצע במידה ואחליט שכן לעשות ניתוח.

בשורה התחתונה, האמינות שלך היא זו ששכנעה אותי.

את יום הניתוח לא אשכח, היה זה ניתוח ראשון בכל 18.5 שנותיי בהן אני חייה.

הכול התנהל לפי הסדר, בדיוק כפי שתוכנן. לרגע לא הרגשתי איזשהו לחץ מצדכם. כולם התכוונו

בשבילי.

אני זוכרת שנפרדתי מאימי, היה לי קשה מבפנים, הכנסת אותי לחדר ניתוח.

נשכבתי, ובין טשטוש לטשטוש אני זוכרת שאמרת שאני כמו הבת שלך ושהכול יהי בסדר.

היום, 3 חודשים אחרי, הרווחתי את הביטחון העצמי שלי מחדש, וקיבלתי את האף שתמיד חלמתי

עליו.

אני רוצה להודות לך על העבודה הטבעית והנפלאה שעשית עימי. תודה על היחס החם שלך ושל הצוות.

האף שלי הוא היצירה שלך, ואני אסירת תודה על כך.

הבחירה בך הייתה ההחלטה הכי נכונה שקיבלתי, מאחלת לך נרבה בריאות וכוח להמשיך בעבודתך

זו.

בהערכה רבה

א. ב.

 

ומכתב נוסף

חגגתי לפני כחודש ימים את יום הולדתי ה- 33. לחגוג יומולדת השנה, זה לא היה משהו טריוויאלי עבורי. השנה קיבלתי את חיי במתנה.

לפני כחמישה חודשים, עברתי סרט אימה, שלצערי הרב,  אני הייתי השחקנית הראשית בו..

פתאום באמצע החיים, משום מקום , נחתה עליי המלנומה, סרטן העור הקטלני ביותר.

הכל התחיל ממשהו קטן שצמח לי על האף, שהיה דומה ממש לחצ'קון, מאילו שנראים כחצ'קון פנימי, קצת נפוח ואדום. "החצ'קון" הזה לא עבר לי במשך כ-4 חודשים, ניסיתי אפילו לפוצץ אותו מס' פעמים… בעלי התחנן בפניי במשך ארבעת החודשים הללו שאלך להיבדק אצל רופא, שלא הגיוני שלוקח לחצ'קון כ"כ הרבה זמן לעבור…בסוף הוא אפילו ניסה להפחיד אותי על מנת שאלך להיבדק ואמר לי בצחוק "לכי להיבדק, זה בטח סרטן…" המשפט הזה עשה את שלו ובסוף הלכתי להיבדק.

לקחו לי ביופסיה,וחתיכת החצ'קון הזאת נלקחה לפתולוג. חלף לו חודש, אני כבר שכחתי מזה..ואז הגיע הטלפון שבישר לי שגילו אצלי מלנומה, והסבירו לי שזה הסוג הכי קטלני של סרטני העור, הוא מתפשט במהירות ושולח גרורות לכל הגוף דרך בלוטות הלימפה.

ברקמה שנשלחה לביופסיה ראו גידול בעומק של 2 מ"מ, אשר נחשב כבר לעמוק יחסית, ובפתולוגיה ראו שקצוות הרקמה הינן מעורבות, מה שאומר שיש לי עדיין גידול באף אשר יש להמשיך ולהוציאו בניתוח. בנוסף, לצורך אבחון שלב המחלה היו צריכים להוציא לי את בלוטת הזקיף מהצוואר, על מנת לברר אם היא נגועה, ואם המלנומה התפשטה כבר לבלוטות.

הוחלט לבצע באף ניתוח בשיטת מוס (mohs ), ניתוח אשר במהלכו מוציאים רקמה קטנה, היא נבדקת ע"י פתולוג, ואם מגלים גם בה קצוות מעורבים, ממשיכים להוציא עוד רקמה, וכן הלאה, עד אשר מגיעים לרקמה שאינה מעורבת, ולמעשה הם בטוחים שהוציאו את כל הגידול.

ניתוח זה הינו חלופה לניתוח הרגיל אשר מתבצע לפי אסכולה אחרת האומרת שיש להוציא כ- 3 ס"מ רדיוס לכל כיוון ממיקום הנגע (שזה בעצם אומר להוריד לי כמעט את כל האף..) .

ד"ר עופר ארנון,המתמחה בניתוחי מוס שכאלו, קיבל אותי במשרדו, הגעתי אליו מבוהלת, חוששת ומלאת שאלות לקראת הניתוח שעליי לעבור. כשישבתי אצלו במשרד , הקשבתי לדבריו, ולא ממש קלטתי כל אותו הזמן, שזאת אני שהולכת לעבור את כל הפרוצדורה הרפואית הזאת שהוא מדבר עלייה..מעין הדחקה כזאת, או חוסר יכולת לקלוט או להכיל את העובדה שגילו אצלי מלנומה..שזו אני שחולה…משהו שהוא דיי גדול לעיכול כנראה..בסופה של פגישה זו נפל לי האסימון..

הוא הסביר לי בסבלנות אין קץ על כל תהליך הניתוח , הוא היה נעים, חם ולבבי, מתחשב, אנושי מאוד ורגיש למצוקה שלי, מה שנתן לי המון ביטחון והקנה לי מעט רוגע בתוך כל הסערה הזאת , היות וידעתי באותו הרגע שאני נמצאת בידיים טובות.. שאני לא עוד אחת מתוך אלפי מטופלות אנונימיות העוברות בין ידיו של רופא כלשהו, ולא סתם עוד פציינטית שמנותחת תחת ידיו. ידעתי שאני אקבל מד"ר עופר ארנון יחס אישי ואכפתי, ושהוא יעשה את כל מה שהוא יכול על מנת להוציא לי את הנגע שנותר באף, באופן הכי טוב, כך שלא יישאר עוד נגע בגופי שימשיך לאיים על חיי, ועם זאת ידאג לאסתטיקה של הפנים שלי.

הוא הסביר לי שלא ניתן לדעת כמה רקמה יהיה עליו להוציא בניתוח, ואת זאת הוא יוכל לגלות רק במהלך הניתוח עצמו.

חששתי מאוד לקראת הניתוח הזה, בדמיוני הפרוע כבר תיארתי לעצמי איך הפרצוף שלי יראה זוועה עם בור ענק באף. לא ידעתי כמה אף יישאר לי כשאצא מהניתוח הזה, ועד כמה הפרצוף שלי יתכער. ניתוח שכזה יכול לגרום לטראומה רצינית לבחורה צעירה,  שאכפת לה מאיך שהיא נראית…פגם באף זה לא משהו שניתן להסתיר אותו, האף זה איבר שתקוע באמצע הפרצוף. מצד שני, בשביל לחיות, הנגע הזה חייב לצאת לי מהגוף…

מה שניחם אותי הייתה העובדה שד"ר עופר ארנון הינו בעל שם ויש לו ניסיון רב בניתוחי מוס,

ושאני יודעת שאני נמצאת בידיים הכי טובות שיש.

חתמתי את הביקור אצלו כאשר אמרתי לו: "תבטיח לי שתשאיר אותי יפה.."

תוך שבוע וחצי מרגע גילוי המחלה, נכנסתי לניתוח. יום לאחר הניתוח , כאשר פגה השפעת החולשה מההרדמה, הוחלפה לי התחבושת באף, וראיתי שהושתל באף שלי שתל של עור, אשר נלקח מהמצח שלי.. זה היה נראה כמו טלאי לבן עם מלא תפרים מסביב..עיגול לבן, לא גדול כ"כ, אבל זה  לא היה מחזה מלבב במיוחד..התגובה הראשונית שלי הייתה להתבאס מהמראה החדש שלי..

ד"ר עופר ארנון ,אמר לי שעליי להיות " לא ביקורתית כלפי מראה האף שלי" בכמה חודשים הקרובים, היות ושתל העור צריך להיקלט, ומראהו הסופי של האף שלי ייראה אחרת..

חלפו להם חמישה חודשים מאז, הבלוטה שהוצאה התגלתה נקייה, הגידול באף הוסר במלואו, שתל העור נקלט, התפרים נמסו, והאף שלי נראה כמעט כמו פעם, אף אחד לא שם לב אפילו לשתל העור, אלא אם כן הוא בוחן אותי ממש מקרוב, הפרצוף שלי לא השתנה ,ואפשר כבר להגיד שלסרט הזה יש סוף טוב..

במהלך המחלה שלי, "נתקלתי" ברופאים רבים, וזה פשוט מדהים עד כמה שרופא שבודק אותך יכול להשפיע עלייך כל-כך, לטוב ולרע.. כשאתה חולה , אתה למעשה נתון לחסדיהם של הרופאים, אתה לא אדון לגורלך ומפקיד את חייך וגופך בידיהם. חלק מרופאים אלו שכחו שהמטופלים שלהם הם אנשים , עם רגשות, עם חששות , עם פחדים, ושהם עוברים טלטלה כה גדולה.. ולפעמים מספיק חיוך אחד או מילה טובה או קצת יחס אנושי מאותו רופא, על מנת שהביקור אצלם לא יהווה עוד חוויה לא נעימה במסכת הייסורים שעובר החולה..

ד"ר עופר ארנון, הוא אחד מאותם רופאים מדהימים ואנושיים , אשר יודע להעניק יחס אישי וחם, אשר לו כל-כך זקוק המטופל… המקצועיות שלו היא ללא רבב, יש לו פשוט ידיים של אומן, והוא פשוט רופא נדיר. אני אסירת תודה לו על הטיפול המסור, ועל התוצאה הסופית.. אין עוד מילים בפי לתאר את רחשי הכבוד והכרת התודה שאני חבה לו. תודה רבה לך.

ואני פונה לכל מי שקורא את זה: אם משהו לא נראה לך, אפילו ממש קטן, צריך ללכת לרופא ולהיבדק, בלי להתמהמה. זה יכול לעלות בחיים שלך.